המורים של שנות האלפיים צריכים להתמודד עם כיתות הטרוגניות במיוחד, ועם הבדלים התנהגותיים, קוגניטיביים וחברתיים בין התלמידים. הטענה המקובלת היום אומרת כי כל התלמידים שייכים לזרם המרכזי של חיי בית הספר ומסוגלים ללמוד בו, וכי הגיוון מחזק את הכיתה.
אולם, גישה זו יוצרת גם מספר בעיות מרכזיות:
המורים צריכים לתת מענה למספר גדול של תלמידים אשר הפערים ביניהם הם אדירים -
ולכן,על המורה לבנות לכל שיעור ולכל נושא בין חמישה לשמונה מערכי לימוד שונים אשר יתאימו למגוון האוכלוסייה. מבנה הכיתה ההטרוגנית גורם לכך שההוראה הפרונטלית אינה מספקת את המורים מבחינת צרכי ההוראה ופתרון קשיי הלמידה (קשתי ועמיתיו, 1989).
שינוי השיטה:
מחקר של חן, כפיר ואדי (1990) מצביע כי מורים מוכנים להתנסות ביישום שיטות הוראה חלופיות אם הדבר מאפשר להם להתנסות בחומרי לימוד חדשים ובשיתוף-פעולה עם חבריהם לעבודה. יחד עם זה, מידת הנכונות יורדת ככל שמידת ההשקעה והמאמץ הנדרשים מהם גדולה יותר.
המוצר של בריינפופ מציע פתרון פדגוגי נכון ומתקדם להוראה בכיתה ההטרוגנית, למשל:
בנושא לימוד: "החשמל" ו"הזרם החשמלי"
השיעור מתחיל בצפייה בסרטונים "החשמל" ו"הזרם החשמלי", המהווים גירוי גם לתלמידים החלשים יותר. המורה מסבירה את הנושא ונותנת לתלמידים דפי עבודה. התלמידים המתקדמים יותר מסיימים את המשימה ויכולים לצפות בסרטון "סוללות" ולהרחיב את ידיעותיהם גם בנושא "תאי דלק". בכך הרחבנו את הקשר בין מדע וטכנולוגיה , לאותם תלמידים המסוגלים בכך.
