| |
לקראת ל"ג בעומר, חשוב שנדע כיצד להבעיר אש, אך גם כיצד לכבותה ולמנוע שרפות מיותרות.
את הפעילות נתחיל בניסוי קטן. |
החומרים:
3 נרות בגודל זהה.
3 כוסות שקופות בגדלים שונים. רצוי בגודל של 250 מ"ל (רבע ליטר), 500 מ"ל (חצי ליטר) וליטר.
1. הצמידו את הנרות למשטח ישר, וכסו אותם בכוסות ההפוכות.
2. בדקו שהכוס מונעת חדירת אוויר לתחומה.
3. הוציאו את הכוסות והדליקו את הנרות.
4. כסו את שלושת הנרות באותו זמן.
|
 |
מי מהנרות ייכבה ראשון?
חזרו על הניסוי.
בקשו מהתלמידים להסביר את התופעה.
הסבר
הנר שכבה ראשון הוא זה שכוסה בכוס הקטנה ביותר. לבערה נדרשים שלושה מרכיבים: חום, חומר הדלק וחמצן כאשר אנו מכסים את אזור הבערה, אנו מגבילים את כמות החמצן, וברגע שהחמצן נגמר, הנר כבה.
העיקרון המנחה כיבוי שרפות הוא מניעה של אחד ממרכיבי הבערה. בדרך כלל אי אפשר לבודד את חומר הדלק מהשרפה (הדלק עצמו הוא העצים, הרהיטים בבית הבוער וכיו"ב), אולם כן אפשר למנוע את הגעת החמצן, תהליך זה נקרא השנקה. אפשרות נוספת היא להוריד את הטמפרטורה אל מתחת לטמפרטורת הבערה של חומר הדלק, כלומר לבצע תהליך של קירור.
המים הם החומר העיקרי שבו מכבים שרפות, אבל הם אינם מונעים את הגעת החמצן אל אזור הבערה! המים עוזרים בהורדת הטמפרטורה של האזור, וכך האש כבה. בשל כך ניסוי כיבוי לא מוצלח במים, עלול לעתים אף ללבות את האש - המים יערבלו את האוויר, ויעבירו את החמצן לכל אזורי האש.
הדרך השנייה לכיבוי אש היא השנקת האש, כלומר חניקתה במניעה מהחמצן מלהגיע אל האש. בדומה לדוגמה עם הכוסות, כך חניקת האש בחול תמנע את הדלקה, או חניקה בחומרים כבדים אחרים כמו קצף או פחמן דו-חמצני שבהם נעזרים מכבי האש.
חשוב לדעת שאם כיסינו את האש, יש לוודא שבאמת נמנעת כל הגעה של חמצן אל אזור הדלקה, או שקיררנו מספיק כך שכל אזורי השרפה התקררו דיים.
ל"ג בעומר שמח ובטוח!
רוצים לדעת עוד על אש? היכנסו לסרטוני בריינפופ על אש ועל מדורות ל"ג בעומר.
|
