בחנוכה אנחנו מציינים את נס פך השמן. כולנו מכירים את הסיפור שמופיע במסכת שבת שבמשנה, על הכד הקטן שהשמן שבו הספיק להדליק את המנורה במשך שמונה ימים.

על פי אחת ההגדרות, נס הוא מאורע או תופעה מפליאים, שבדת מייחסים לו התערבות אלוהית במתרחש בטבע. ואכן, איך יכול להיות שכמות כה קטנה של שמן הספיקה להדליק את מנורת בית המקדש למשך יותר משבוע?

מייקל שרמר הוא חוקר אמריקאי, העוסק בין השאר בהפרכת תאוריות מיסטיות כמו זו של הצופן המקראי.

במאמר שכתב בירחון "סיינטיפיק אמריקן" טוען שרמר שאמנם אין לו הסבר לכל נס או תופעה שאינה סבירה בעליל, אבל עקרון הסתברות הקרוי "חוק המספרים הגדולים" מראה שגם מאורעות בעלי הסתברות נמוכה ביותר עשויים להתרחש במספרים גדולים, כאשר אנחנו מדברים על מספר רב ביותר של מקרים. שרמר מדגים זאת בהתייחסות לתחושה שאנשים מדווחים עליה, שהם חלמו על מותו של חבר או קרוב, וחמש דקות לאחר מכן התקבלה שיחת טלפון שבישרה על מותו הלא צפוי של אותו אדם ממש. על פי חישוב שמציג שרמר, בהתחשב בכך שאנחנו חושבים מדי פעם על אנשים קרובים לנו העלולים למות, התחושה המוקדמת הבלתי סבירה הזאת הופכת סבירה אצל 28,063 אמריקאים בשנה או 77 אנשים ביום.

מתברר שנושא הנסים מעסיק את המדענים לא מעט. למשל, המתמטיקאי הבריטי ג'ון ליטלווד טבע בזמנו את מה שמכונה "חוק ליטלווד", שעל פיו כל אדם צריך לצפות שיקרה לו נס בתדירות של פעם בחודש בערך. לעומתו, חתן פרס נובל לפיזיקה פרימן דייסון סבור שתופעות על-טבעיות עשויות להתקיים באמת, ויש גוף גדול מאוד של ראיות התומכות בכך שתופעות על-טבעיות הן ממשיות, אך הן מחוץ לגבולות המדע. מייקל שרמר מתקשה שלא להתייחס באירוניה לקביעותיו של דייסון, וטוען שהדרך היחידה לגלות תופעות כאלה היא באמצעות ניסויים מבוקרים.