השנה ימלאו 150 להולדתו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. לקראת יום הרצל שחל השנה ב-25 באפריל, הנה קווים לדמותו של האיש המרתק הזה.

מקצועו. הרצל סיים לימודי משפטים בעיר וינה שבאוסטריה, אבל מעולם לא עסק בעריכת דין בגלל משיכתו לספרות ולתיאטרון. הוא כתב מספר מחזות שלא זכו להצלחה גדולה, והחל לעבוד כעיתונאי. ב-1891 סיקר בפריז את משפט דרייפוס, שהשפיע מאוד על יחסו ליהודים ולציונות.

הרצל אמר. הרצל נודע במספר אמרות שהפכו כבר מזמן למיתוס. בספרו "אלטנוילנד" המתאר את המדינה היהודית על פי חזונו, כתב: "אם תרצו אין זו אגדה... ואילו אם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות". ביומנו התייחס לקונגרס הציוני הראשון שיזם ב-1897: "אילו באתי לסכם את קונגרס באזל באמרה אחת, הרי הייתה זו: בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". ובהזדמנות אחרת כתב: "דיפלומטיה היא האמנות של לשאת ולתת עם נוכלים".
ספרים. את חזונו המדיני שטח הרצל על פני שני ספרים. ב"מדינת היהודים" מ-1896 שרטט את דמותה של מדינת היהודים עד לפרטי פרטים של חיי היומיום. ואילו ברומן הבדיוני "אלטנוילנד" (ארץ ישנה-חדשה) מ-1902 תיאר את החיים במדינת היהודים.

דגל. הרצל הבין את חשיבות הדגל כסמל לאומי, וכתב: "דגל אינו סתם מקל עם סמרטוט בראשו". הוא אף עיצב מספר הצעות לדגל המדינה. אחת מהן הייתה דגל לבן ובו שבעה כוכבים, המייצגים את שבע שעות העבודה היומיות שתכנן הרצל לפועל הישראלי

תוכנית אוגנדה. לאחר שנתקל בקשיים לממש את רעיונו בארץ ישראל, שקל הרצל מספר מקומות חלופיים להקמת המדינה היהודית. תוכנית אוגנדה היא הידועה שבהן, אבל בין ההצעות האחרות היו חצי האי סיני ("תוכנית אל עריש"), קפריסין, עיראק וארגנטינה.

מסעות ומפגשים. הרצל הבין שכדי להשיג את מטרותיו עליו להשקיע את רוב זמנו בשתדלנות ובדיפלומטיה עם מנהיגי העולם. בין השנים 1895 ל-1904 נפגש עם הברון רוטשילד בצרפת, עם הקיסר הגרמני וילהלם השני בירושלים, עם הסולטן העות'מני עבדול חמיד השני בקונסטנטינופול ועם האפיפיור פיוס העשירי ברומא.

קבר בישראל. הרצל נפטר בווינה ב-1904, ובצוואתו ביקש להיקבר לצד אביו "עד שהעם היהודי יעלה את גופתי לארץ ישראל". ואכן, על פי הצוואה, ב-1949 הועלו לארץ עצמותיו ונקברו בהר הרצל. ב-2006 הועלו לארץ עצמות ילדיו, שנקברו לצדו.

וכאן תמצאו קישור לסרטון שתום ומובי הכינו לכם על הרצל